טובי

Black: Chaldean (Aramaic) from A. Neubauer

Blue: Hebrew (translation) from A. Neubauer

Red: Aramaic of Dead Sea scrolls

Greek: Sinaitic text (except 4:7-18; 13:8-10)

1: א

1 Βίβλος λόγων Τωβιθ τοῦ Τωβιηλ τοῦ Ανανιηλ τοῦ Αδουηλ τοῦ Γαβαηλ τοῦ Ραφαηλ τοῦ Ραγουηλ ἐκ τοῦ σπέρματος Ασιηλ ἐκ φυλῆς Νεφθαλιμ,

1 עובדא הוה בחד חסידא ושמיה טובי בר טוביאע משבטא דנפתלי

זה ספר טובי בן טוביאל בן חננאל בן אריאל כן גביאל בן עשאל בן ננתיאל ממטה נפתלי

אשר הגלה משומרון עם הגלה אשר הגלתה בימי הושע כן אלה

2 ὃς ᾐχμαλωτεύθη ἐν ταῖς ἡμέραις Ενεμεσσαρου τοῦ βασιλέως τῶν Ἀσσυρίων ἐκ Θισβης, ἥ ἐστιν ἐκ δεξιῶν Κυδιως τῆς Νεφθαλιμ ἐν τῇ ἄνω Γαλιλαίᾳ ὑπεράνω Ασσηρ ὀπίσω [ὁδοῦ] δυσμῶν ἡλίου ἐξ ἀριστερῶν Φογωρ.

דאשתבי ביומי שלמנאצר מלכא דאתור והוה יתיב בתשבי קרתא דנפתלי דבגלילא וכל יומוי

אשר העלה בימי שלמנאסר מלך אשור והוא היה מתושבי עיר נפתלי אשר בגליל על גבול ימה:

3 Ἐγὼ Τωβιθ ὁδοῖς ἀληθείας ἐπορευόμην καὶ ἐν δικαιοσύναις πάσας τὰς ἡμέρας τῆς ζωῆς μου καὶ ἐλεημοσύνας πολλὰς ἐποίησα τοῖς ἀδελφοῖς μου καὶ τῷ ἔθνει μου τοῖς πορευθεῖσιν μετ' ἐμοῦ ἐν τῇ αἰχμαλωσίᾳ εἰς τὴν χώραν τῶν Ἀσσυρίων εἰς Νινευη.

הליך טובי באורחא תקנא וזכוון סגיאן עבד לאחוהי ולעמיה דהוו עמיה בגלותא בננוה בארעא דאתור

ויאמר טובי זכרה לי אלהי לטובה על שהלכתי לפניך כל ימי חיי בדרך תמים וצדקות רבות וחסדים טובים שעשיתי לאחי ולעמי בגולה בנינוה בארת אשור:

4 καὶ ὅτε ἤμην ἐν τῇ χώρᾳ μου ἐν γῇ Ισραηλ καὶ ὅτε ἤμην νέος, πᾶσα ἡ φυλὴ Νεφθαλιμ τοῦ πατρός μου ἀπέστησαν ἀπὸ τοῦ οἴκου Δαυιδ τοῦ πατρός μου καὶ ἀπὸ Ιερουσαλημ πόλεως τῆς [ἐκλεγείσης] ἐκ πασῶν φυλῶν Ισραηλ εἰς τὸ θυσιάζειν πάσαις φυλαῖς Ισραηλ· καὶ ἡγιάσθη ὁ ναὸς τῆς κατασκηνώσεως τοῦ θεοῦ καὶ ᾠκοδομήθη ἐν αὐτῇ εἰς πάσας τὰς γενεὰς τοῦ αἰῶνος.

וכד הוה טליא בארעא דישראל כל שבטא דנפתלי מרדו במלכותא דדוד ומנעו גרמיהון למיסק לירושלם

ויהי בהיותי נער בארץ ישראל כל מטה נפתלי פשעו בבית דוד ויחרלו מעלות ירושלים העיר אשר בחר יי מכל שבטי ישראל ושם מזהח יי המקודש לכל שהטי ישראל והיכל יי בנוי בתוכה להעלות עולות ושלמים ליי שלשה פעמיפ בשנה:

5 πάντες οἱ ἀδελφοί μου καὶ ὁ οἶκος Νεφθαλιμ τοῦ πατρός μου, ἐθυσίαζον ἐκεῖνοι τῷ μόσχῳ, ὃν ἐποίησεν Ιεροβεαμ ὁ βασιλεὺς Ισραηλ ἐν Δαν, ἐπὶ πάντων ὀρέων τῆς Γαλιλαίας.

והוו דבחין לעגליא דעבד ירבעם מלכא דישראל בבית אל ובדן

וכל אחי מטה נפתלי זובחים זבחים ועולות לעגלי הזהב אשר עשה ירהעם בן נבט מלך ישראל בבית אל ובדן:

6 κἀγὼ μονώτατος ἐπορευόμην πολλάκις εἰς Ιεροσόλυμα ἐν ταῖς ἑορταῖς, καθὼς γέγραπται ἐν παντὶ Ισραηλ ἐν προστάγματι αἰωνίῳ· τὰς ἀπαρχὰς καὶ τὰ πρωτογενήματα καὶ τὰς δεκάτας τῶν κτηνῶν καὶ τὰς πρωτοκουρίας τῶν προβάτων ἔχων ἀπέτρεχον εἰς Ιεροσόλυμα

והוה בלחודוהי אזל לירושלם בזמני מועדיא כמה דכתוב בספר אוריתא דמשה. והוה מוביל לתמן בכוריא ואפרשותא ומעשריא

ואני הלכתי אל ירושלים במועדים ככתוב בתורת יי על ישראל בבכורים ומעשרות ובכורות

7 καὶ ἐδίδουν αὐτὰ τοῖς ἱερεῦσιν τοῖς υἱοῖς Ααρων πρὸς τὸ θυσιαστήριον καὶ τὴν δεκάτην τοῦ σίτου καὶ τοῦ οἴνου καὶ ἐλαίου καὶ ῥοῶν καὶ τῶν σύκων καὶ τῶν λοιπῶν ἀκροδρύων τοῖς υἱοῖς Λευι τοῖς θεραπεύουσιν ἐν Ιερουσαλημ. καὶ τὴν δεκάτην τὴν δευτέραν ἀπεδεκάτιζον ἀργυρίῳ τῶν ἓξ ἐτῶν καὶ ἐπορευόμην καὶ ἐδαπάνων αὐτὰ ἐν Ιερουσαλημ καθ' ἕκαστον ἐνιαυτόν.

ויהיב להון לכהניא ולליואי לכל חד וחד מאי דחזי ליה ומעשרא תניינא ומעשרא עניא הוה אכיל ויהיב ככל מה דכתו[ב] בספרא דמשה

לכהנים בני אהרן ודגן ותירוש ושמן ותאנים ורמונים ומכל פרי האדמה לבני לוי המשרתים את פני יי הירושלים ומעשר שני

8 καὶ ἐδίδουν αὐτὰ τοῖς ὀρφανοῖς καὶ ταῖς χήραις καὶ προσηλύτοις τοῖς προσκειμένοις τοῖς υἱοῖς Ισραηλ εἰσέφερον καὶ ἐδίδουν αὐτοῖς ἐν τῷ τρίτῳ ἔτει καὶ ἠσθίομεν αὐτὰ κατὰ τὸ πρόσταγμα τὸ προστεταγμένον περὶ αὐτῶν ἐν τῷ νόμῳ Μωσῆ καὶ κατὰ τὰς ἐντολάς, ἃς ἐνετείλατο Δεββωρα ἡ μήτηρ Ανανιηλ τοῦ πατρὸς ἡμῶν, ὅτι ὀρφανὸν κατέλιπέν με ὁ πατὴρ καὶ ἀπέθανεν.

והדין טובי אשתאר יתמא מאבוהי ורבת יתיה דבורה אמיה דאבוהי והיא אדרכתיה באורחא קשיטא

ומעשר שלישי לגר ליתום ולאלמנה והלכתי הכל שנה ושנה עם כל אלה לירושלם כמצות יי וכאשר צותה עלי דבורה אם אבי כי יתום נשארתי מאבי מאמי:

9 καὶ ὅτε ἐγενήθην ἀνήρ, ἔλαβον γυναῖκα ἐκ τοῦ σπέρματος τῆς πατριᾶς ἡμῶν καὶ ἐγέννησα ἐξ αὐτῆς υἱὸν καὶ ἐκάλεσα τὸ ὄνομα αὐτοῦ Τωβιαν.

וכד הוה גבר נסב אתתא מזרעיתה ושמה חנה וילידת ליה בר וקרא שמיה טוביה:

וכאשר גדלתי לקחתי אשה ממשפחתי ושמה חנה ותלד לי בן וקראתי שמו טוביה:

10 μετὰ τὸ αἰχμαλωτισθῆναί με εἰς Ἀσσυρίους καὶ ὅτε ᾐχμαλωτίσθην, εἰς Νινευη ἐπορευόμην· καὶ πάντες οἱ ἀδελφοί μου καὶ οἱ ἐκ τοῦ γένους μου ἤσθιον ἐκ τῶν ἄρτων τῶν ἐθνῶν,

כד אשתבי טובי יתב בנינוה קרתא רבתא וכל אחוהי וקריבוהי הוו מסאבין נפשיהון ואכלין לחמא מן בני עממיא

וכאשר הגליתי מארץ נפתלי ישבתי בנינבה העיר הגדולה וכל אחי וקרובי איכלים לחם הגוים:

11 ἐγὼ δὲ συνετήρησα τὴν ψυχήν μου μὴ φαγεῖν ἐκ τῶν ἄρτων τῶν ἐθνῶν.

והוא לא אכל דהוה דחיל מן אלהא

ואנכי לא נגאלתי בפתהגם מפני יראת יי

12 καὶ ὅτε ἐμεμνήμην τοῦ θεοῦ μου ἐν ὅλῃ ψυχῇ μου,

ורחים יתיה בכל לביה:

וזכרתי את יי בכל לבי והכל נפשי:

13 καὶ ἔδωκέν μοι ὁ ὕψιστος χάριν καὶ μορφὴν ἐνώπιον Ενεμεσσαρου, καὶ ἠγόραζον αὐτῷ πάντα τὰ πρὸς τὴν χρῆσιν·

ועל דא יהב ליה אלהא חנא וחסדא בעיני שלמנאצר מלכא דאתור ומני יתיה רבא על כל מה דהוה ליה עד יום מותיה:

ויתן לי האלהים חן וחסד בעיני שלמנאסר מלך אשור ויפקד אתי על כל אשר לו עד יום מותו

14 καὶ ἐπορευόμην εἰς Μηδίαν καὶ ἠγόραζον αὐτῷ ἐκεῖθεν ἕως αὐτὸν ἀποθανεῖν. καὶ παρεθέμην Γαβαήλῳ βαλλάντια τῷ ἀδελφῷ τῷ Γαβρι ἐν τῇ χώρᾳ τῆς Μηδίας, ἀργυρίου τάλαντα δέκα.

ובההיא זימנא אפקיד בידא דגבאל אחוהי דקברי קריביה בארעא דמדי בקורי רגש עשר ככרין דכסף:

והפקיד ביד גביאל אחי אשר בארץ מדי במדינת רגאש עשר ככרי כסף

15 Καὶ ὅτε ἀπέθανεν Ενεμασσαρ καὶ ἐβασίλευσεν Σενναχηριμ υἱὸς αὐτοῦ ἀντ αὐτοῦ, καὶ αἱ ὁδοὶ τῆς Μηδίας ἀπέστησαν, καὶ οὐκέτι ἠδυνάσθην πορευθῆναι εἰς τὴν Μηδίαν.

וביומי טובי מית שלמנאצר מלכא דאתור ומלך סנחריב בריה תחתוהי ובהלין יומיא סגיאו אנגרייתא ולא יכיל טובי למיזל לארעא דמדי דפסרו עברי אורחא מטול ביהלתא ולא נסב כספיה מידא דגהאל:

ויהי כאשר מת שלמנאסר מלך אשור וימלך סנחריב בנו תחתיו ויסגרו דרכי מדי מפני המלחמות אשר היו בארץ ולא יכלתי ללכת אל ארץ מדי לקחת את כספי:

16 ἐν ταῖς ἡμέραις Ενεμεσσαρου ἐλεημοσύνας πολλὰς ἐποίησα τοῖς ἀδελφοῖς μου τοῖς ἐκ τοῦ γένους μου·

וביוםי סנחריב עבד טובי זכוון סגיאן לחשיכיא והוה זיין גפנין ויתמין ומלביש ערטילאין והוה גמיל חסדא סגי

ואחרי כן עשיתי צדקות רבות לעניי עמי מיתומים ואלמנות

17 τοὺς ἄρτους μου ἐδίδουν τοῖς πεινῶσιν καὶ ἱμάτια τοῖς γυμνοῖς, καὶ εἴ τινα τῶν ἐκ τοῦ ἔθνους μου ἐθεώρουν τεθνηκότα καὶ ἐρριμμένον ὀπίσω τοῦ τείχους Νινευη, ἔθαπτον αὐτόν.

וכד הוה חזי קטילא רמי באורחא דיהודאי הוה קביר ליה:

וכאשר ראיתי חללי עמי מושלכים מחוץ לחומת נינוה לא שקטתי ולא נחתי עד אשר קברתים

[........] שורא די נינוה [.........]

18 καὶ εἴ τινα ἀπέκτεινεν Σενναχηριμ, ὅτε ἀπῆλθεν φεύγων ἐκ τῆς Ιουδαίας ἐν ἡμέραις τῆς κρίσεως, ἧς ἐποίησεν ἐξ αὐτοῦ ὁ βασιλεὺς τοῦ οὐρανοῦ περὶ τῶν βλασφημιῶν, ὧν ἐβλασφήμησεν, ἔθαψα· πολλοὺς γὰρ ἀπέκτεινεν ἐν τῷ θυμῷ αὐτοῦ ἐκ τῶν υἱῶν Ισραηλ, καὶ ἔκλεπτον τὰ σώματα αὐτῶν καὶ ἔθαπτον· καὶ ἐζήτησεν αὐτὰ Σενναχηριμ καὶ οὐχ εὗρεν αὐτά.

18a וכד תב סנחריב בביהות אפין מיהודה אזל לנינוה בתקוף רגז על עשר שיבטיא דבארעא דאתור וקטל מנהון סגי והות נבילתהון רמיין באורחא ולית קביר.

ויהי כאשר שב סנחריב מלך אשור מיהודה אל נינוה בבשת פנים על אשר נגפו יי אלהי ישראל בארץ יהודה על החרפה אשר חרף וגדף את אלהי ישראל ועל זאת קצף על כל קהלות ישראל אשר בכל מלכותו ויהרג מהם הרבה מאד:

(ואני בקשתי לדעת דבר אמת על מה בא הגזרה הזאת על שבטי ישראל כי ידעתי באמת כי חק ב. ה. אל אמונה ואין עול ומצאתי שלא שמו שבטי ישראל על לבם השמדת אחיהם אשר השמיד סנחריב מלך אשור מבצריהם שלח באש ובחוריהם בחרהב הרג ועולליהם רטש והרותיהם בקע: ובמקום שיתאבלו ושיתענו לפני יי על גזירת אחיהם ואשר קצף עליהם חיו איכלים ושותים ושמחים מתעננים בכלי שיר ובכנורות ובנבלים ולא נחלו על שבר יהודה בעונותינו ובעונות אבותינו ככתוב על יהודה השותים המזרקי יין וראשי שמנים ימשחי ולא נחלו על שבר יוסף וגם על זאת היה קצף מאת יי על יהודה וירושלם ויבא עליהם את מלך בבל עד השליכם מעל פניו ויגל את יהודה מעל אדמתו:)

18b כד חמא טובי גדין סגי באיש עליה וקם בליליא וגנב פגריהון וקבר יתהון וכדין עבד זימנין סגיאין. זימנא חדא תבע סנחריב פגרי קטיליא ולא אשכח יתהון.

וכאשר ראיתי חללי ישראל מושלכים מחוץ לחומה הייתי גונב גויותיהם וקברתיפם פעמים רבות (ואמרתי יי אלהי ישראל אתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו:)

וכאשר בקש סנחריב מלך אשור את חללי עמי פגרי האנשים המומתים ולא מצאם:

19 καὶ ἐπορεύθη εἷς τις τῶν ἐκ τῆς Νινευη καὶ ὑπέδειξεν τῷ βασιλεῖ περὶ ἐμοῦ ὅτι ἐγὼ θάπτω αὐτούς, καὶ ἐκρύβην· καὶ ὅτε ἐπέγνων ὅτι ἔγνω περὶ ἐμοῦ ὁ βασιλεὺς καὶ ὅτι ζητοῦμαι τοῦ ἀποθανεῖν, ἐφοβήθην καὶ ἀπέδρασα.

ואזלו אנשי נינוה ואכלו קורציה למלכא דטובי דקבר יתהון פקיד מלכא למקטליה. כד שמע טובי קם וערק

וילכו אנשי ננוה ויגידו למלך לאמר טובי עבדך אשר הפקדת על כל אשר לך בוא שולח את אנשיו על כל חוצות נינוה לבקש את חללי עמו והוא קובר אותם בסתר ולא ירא ממך:

(ויהי כאשר שמע סנחריב את הדבר הזה ויחר אפו עלי מאד ויצו לתפוש אותי ואת חנה אשתי וטוביה בני ויבקש להרגני בזעפו. וכאשר נוגע לי הדבר הזה ברחתי מפניו:)

חד מן בני נינוה והחוי למלכא עלי די אנה קבר אנון ואחוית. וכדי ידעת די ידע בי ולי בעה עמקטל דחלת וערקת.

20 καὶ ἡρπάγη πάντα, ὅσα ὑπῆρχέν μοι, καὶ οὐ κατελείφθη μοι οὐδέν, ὃ οὐκ ἀνελήμφθη εἰς τὸ βασιλικόν, πλὴν Αννας τῆς γυναικός μου καὶ Τωβια τοῦ υἱοῦ μου.

ופקיד מלכא למישלל ית ביתיה ואיטמר מקמיה

ויצו לשלול את כל אשר לי ונסתרתי מפניו

(עד אשר צעקו עלי אלמנות ישראל ויתומיו במר נפשם ובצום ובבכי ונגע אל השמים משפטו ונשא עד שחקים)

[........] כל די הוה לי ולא שביק לי כל מנדעם להן חנה אנתתי וטוביה ברי.

21 καὶ οὐ διῆλθον ἡμέραι τεσσαράκοντα ἕως οὗ ἀπέκτειναν αὐτὸν οἱ δύο υἱοὶ αὐτοῦ· καὶ ἔφυγον εἰς τὰ ὄρη Αραρατ, καὶ ἐβασίλευσεν Σαχερδονος υἱὸς αὐτοῦ μετ' αὐτόν. καὶ ἔταξεν Αχιχαρον τὸν Αναηλ τὸν τοῦ ἀδελφοῦ μου υἱὸν ἐπὶ πᾶσαν τὴν ἐκλογιστίαν τῆς βασιλείας αὐτοῦ, καὶ αὐτὸς εἶχεν τὴν ἐξουσίαν ἐπὶ πᾶσαν τὴν διοίκησιν.

21 חמשה וארבעין יומין עד דאדרמלך ושראצר בנוהי קטלוניה בחרבא ואינון אישתזבו לארע קרדו. ומלך אסרחדון בריה תחותיה. ומני מלכא אסרחדון לאקיקר בר חמאל אחוהי רבא על כל דליה ושליט בכל ארעא דאתור:

וימכרהו אל ישראל ביד שני בניו ויהרגוהו החרב

(כי שאל את יועציו ולזקניו על מה קנא חר ב ה על ישראל ועל ירושלם. והשמיד מלאך יי את חיל פרעה ואת כל בכורי מצרים והבחורי אשר נתן יי להם תמיד ישועה על ידם. ויאמרו לו חכמיו ויועציו כי אברהם אביהם של ישראל הוליך לשחוט את בנו אולי יתרצה בו לפני יי אלהיו על כך קנא על בניו ויעש בעבדיך נקמה.

אז אמר המלך אני אשחט את שני בני בעבור יי אולי אתרצח בם להם ויעזרני ויגע הדבר לאדרמלך ושראצר בניו ויארבו לו ויהרגוהו בחרב בשעה שנכנם להתפלל לפני דגון טעותו שנאמר ואדרמלך ושראצר בניו הכוהן בחרב.)

והמה נמלטו ארץ אררט ויפקד אסרחדון את אקיקר בן חננאל אחי על כל אשר לו ומושל בכל ארץ אשור:

ולא הוה יומין ארבעין [עד קטלוניה] תרי בנוהי ואנון ערקו לטורי אררט. ומלך אסרדון [ברי תחתיהו]. והוא אשלט לאחיקר בר ענאל אחי על כל שיזפנות מלכותה. ולה הוה שלטן על כל המרכלות מלכא.

22 τότε ἠξίωσεν Αχιχαρος περὶ ἐμοῦ, καὶ κατῆλθον εἰς τὴν Νινευη. Αχιχαρος γὰρ ἦν ὁ ἀρχιοινοχόος καὶ ἐπὶ τοῦ δακτυλίου καὶ διοικητὴς καὶ ἐκλογιστῆς ἐπὶ Σενναχηριμ βασιλέως Ἀσσυρίων, καὶ κατέστησεν αὐτὸν Σαχερδονος ἐκ δευτέρας· ἦν δὲ ἐξάδελφός μου καὶ ἐκ τῆς συγγενείας μου.

22 ומליל אקיקר מלין טבין על טובי למלכא ובעא מיניה ואתביניה לנינוה מטול דהוה אקיקר רחימיה וקריביה ובאנונה ההיא אהדרו ליה חנה איתתיה וטוביה בריה:

וידבר אקיקר עלי אל המלך דברים טובים עד אשר השיבני לנינוה כי היה אקיקר אהובי וקרובי.

(וישיבו לי את חנה אשתי ואת טוביה בני כי צוה המלך אשור לתפשם בסעפו אשר זעף עלי:)

ובעה אחיקר עלי. ארי ואחיקר אחי הוה רב שקה ורב עזקן והמרכל ושיזפן קדם אסרחריב מלך אתור. ואשלטה אסרחדון תנין לה. ארי בר אחי הוה ומן בית אבי ומן השפחתי.

 

2: ב

1 Καὶ ἐπὶ Σαχερδονος βασιλέως κατῆλθον εἰς τὸν οἶκόν μου, καὶ ἀπεδόθη μοι ἡ γυνή μου Αννα καὶ Τωβιας ὁ υἱός μου. καὶ ἐν τῇ πεντηκοστῇ τῇ ἑορτῇ ἡμῶν, ἥ ἐστιν ἁγία [ἑπτὰ] ἑβδομάδων, ἐγενήθη μοι ἄριστον καλόν, καὶ ἀνέπεσα τοῦ ἀριστῆσαι.

והוה כד מטא חגא דשבועיא אתקין אריסטוון רב וכד יתיב על פתורא

ובשנה ההיא בחג השבועות הכינותי בביתי סעודה גדולה וישבתי על שלחני

וביומי אסרחדון מלכא כדי תבת לביתי ואתבת לי חנה אנתתי וטוביה ברי ביום חג שבועיא הות לי שרו טבה ורבעת למאכל ואקרבו פתורא לקודמי וחזית מפתניא די קרבו עלוהי שגיאין

2 καὶ παρετέθη μοι ἡ τράπεζα, καὶ παρετέθη μοι ὀψάρια πλείονα, καὶ εἶπα τῷ Τωβια τῷ υἱῷ μου Παιδίον, βάδιζε καὶ ὃν ἂν εὕρῃς πτωχὸν τῶν ἀδελφῶν ἡμῶν ἐκ Νινευητῶν αἰχμαλώτων, ὃς μέμνηται ἐν ὅλῃ καρδίᾳ αὐτοῦ, καὶ ἄγαγε αὐτὸν καὶ φάγεται κοινῶς μετ' ἐμοῦ· καὶ ἰδὲ προσμενῶ σε, παιδίον, μέχρι τοῦ σε ἐλθεῖν.

אמ[ר] לטוביה בריה זיל ואייתי לי מאחנא מסכניא מן דחליא דאלהא למיכל עמנא ואגא אמתין לך עד מייתך:

לאכולואמרתי לטוהיה בני לך והבא לנו מאחינו העניים לאכול עמנו ואני וכל היושבים עמי לא נאכל עד בואך.

ואמרת לטוביה ברי: ברי אזל דבר לכל מן די תהשכח באחינא [...] ברי אזל דבר ואתהייתה ויכל כחדא עמי והא אנה.

3 καὶ ἐπορεύθη Τωβιας ζητῆσαί τινα πτωχὸν τῶν ἀδελφῶν ἡμῶν. καὶ ἐπιστρέψας λέγει Πάτερ. καὶ εἶπα αὐτῷ Ἰδοὺ ἐγώ, παιδίον. καὶ ἀποκριθεὶς εἶπεν Πάτερ, ἰδοὺ εἷς ἐκ τοῦ ἔθνους ἡμῶν πεφόνευται καὶ ἔρριπται ἐν τῇ ἀγορᾷ καὶ αὐτόθι νῦν ἐστραγγάληται.

ואזל טוביה ואשכח גברא חד קטיל רמא באורחא וחוי לאבוהי.

וילך טוביה בני לבקש מהעניים וישב ךר נפש ויאמר אלי אבי אחד מאחינו נהרג והישלך ברחוב העיר.

4 καὶ ἀναπηδήσας ἀφῆκα τὸ ἄριστον πρὶν ἢ γεύσασθαί με αὐτοῦ καὶ ἀναιροῦμαι αὐτὸν ἐκ τῆς πλατείας καὶ εἰς ἓν τῶν οἰκιδίων ἔθηκα μέχρι τοῦ τὸν ἥλιον δύειν καὶ θάψω αὐτόν.

וכד שמע טובי כן קם מן פתורא ולא אכל ואזל ונטליה מן רחובא דקרתא ואעליה בחד ביתא עד מיעל שמשא דיכיל למקבריה.

וכאשר שמעתי נבהלתי ויצר לי מאד ועזבתי את שלחני והלכתי והרימותיו מן הרחוב ושמתיו ברשותי עד בא השמש שאוכל לקברו.

5 ἐπιστρέψας οὖν ἐλουσάμην καὶ ἤσθιον τὸν ἄρτον μετὰ πένθους·

ותב לביתיה ואכל לחמיה באילוא ובדוונא.

ושבתי לביתי ואכלתי לחמי בדמעה ובקינה.

6 καὶ ἐμνήσθην τοῦ ῥήματος τοῦ προφήτου, ὅσα ἐλάλησεν Αμως ἐπὶ Βαιθηλ λέγων Στραφήσονται ὑμῶν αἱ ἑορταὶ εἰς πένθος καὶ πᾶσαι αἱ ᾠδαὶ ὑμῶν εἰς θρῆνος καὶ ἔκλαυσα.

ואמר ווי דאיתקיים בנא והפכתי חגיכם לאכל ובכא בכיה רבא לחדא:

וזכרתי את הדבר אשר דבר עמוס הנביא בבית אל לאמר והפכתי חגיכם לאבל וגו ואבכה הרבה מאד.

7 καὶ ὅτε ἔδυ ὁ ἥλιος, ᾠχόμην καὶ ὀρύξας ἔθαψα αὐτόν.

וכד על שימשא אזל וקבריה.

ויהי כבוא השמש הלכתי וקברתי את החלל.

8 καὶ οἱ πλησίον μου κατεγέλων λέγοντες Οὐ φοβεῖται οὐκέτι· ἤδη γὰρ ἐπεζητήθη τοῦ φονευθῆναι περὶ τοῦ πράγματος τούτου καὶ ἀπέδρα, καὶ πάλιν ἰδοὺ θάπτει τοὺς νεκρούς.

וקריבוהי גחכין עלוהי ואמרין לית דין דחיל מן נפשיה והוא קבר מיתיא:

וקרובי ומשפחתי מלעיגים עלי לאמר אין זה ירא על נפשו והוא קובר את החללים.

9 καὶ αὐτῇ τῇ νυκτὶ ἐλουσάμην καὶ εἰσῆλθον εἰς τὴν αὐλήν μου καὶ ἐκοιμήθην παρὰ τὸν τοῖχον τῆς αὐλῆς, καὶ τὸ πρόσωπόν μου ἀνακεκαλυμμένον διὰ τὸ καῦμα·

ובליליא ההוא לא טהל מל מיתא ושכב על ערסיה סטר כותלא ואפוהי גליין.

ובלילה ההוא אחרי קברי את המת עשיתי טבילה ולא יכלתי לטהר את עצמי בארץ טמאה כראוי בארץ ישראל. וכאשר דבר עלינו ירמיה הנביא לאמר לא תטהרי אחרי מתי עוד. והלכתי ושכבתי אצל הקיר ופני מגלים.

10 καὶ οὐκ ᾔδειν ὅτι στρουθία ἐν τῷ τοίχῳ ἐπάνω μού εἰσιν, καὶ ἐκάθισεν τὸ ἀφόδευμα αὐτῶν εἰς τοὺς ὀφθαλμούς μου θερμὸν καὶ ἐπήγαγεν λευκώματα. καὶ ἐπορευόμην πρὸς τοὺς ἰατροὺς θεραπευθῆναι, καὶ ὅσῳ ἐνεχρίοσάν με τὰ φάρμακα, τοσούτῳ μᾶλλον ἐξετυφλοῦντο οἱ ὀφθαλμοί μου τοῖς λευκώμασιν μέχρι τοῦ ἀποτυφλωθῆναι· καὶ ἤμην ἀδύνατος τοῖς ὀφθαλμοῖς ἔτη τέσσαρα. καὶ πάντες οἱ ἀδελφοί μου ἐλυποῦντο περὶ ἐμοῦ, καὶ Αχιαχαρος ἔτρεφέν με ἔτη δύο πρὸ τοῦ αὐτὸν βαδίσαι εἰς τὴν Ἐλυμαίδα.

ולא ידע דצפרין קיימין עלוהי בכותלא. ונפל מצואתהון על עינוהי. והות חילוז בעיניה וכל צפר וצפר הוה אזיל לאסייא לאסאה עיינוי ולא איתסי אלא אסגי חיורא בעינוי עד דאיסתמי והוה סמיא ארבע שנין וכל אחוהי וקריביהי הוו עציבין עליה. ואקיקר הוה מפרנס גתיה ליומין סגיאין

ולא ידעתי כי צפרים עלי בקיר. ונפלה צואתם על עיני תנעשית תבלול בעיני. והלכתי בבקר אל הרופאים לרפאת אותי ולא יכלו. והייתי עור ארהע שנים. וכל אחי וקרובי עצבים על עורות עיני. ואקיקר קרובי רועה אותי.

11 Καὶ ἐν τῷ χρόνῳ ἐκείνῳ Αννα ἡ γυνή μου ἠριθεύετο ἐν τοῖς ἔργοις τοῖς γυναικείοις·

חנה אתתיה הוה עבדה עבידתא לנשייא חורנייתא

ובעת ההיא חנה אשתי עושה מלאכה לנשים ואירגת יריעות לאחרים ומקבלת שכרה.

12 καὶ ἀπέστελλε τοῖς κυρίοις αὐτῶν, καὶ ἀπεδίδουν αὐτῇ τὸν μισθόν. καὶ ἐν τῇ ἑβδόμῃ τοῦ Δύστρου ἐξέτεμε τὸν ἱστὸν καὶ ἀπέστειλεν αὐτὸν τοῖς κυρίοις, καὶ ἔδωκαν αὐτῇ τὸν μισθὸν πάντα καὶ ἔδωκαν αὐτῇ ἐφ' ἑστίᾳ ἔριφον ἐξ αἰγῶν.

ויהבו ליה גדיא חד בכין אגרה

ויהי היום ויתנו לה גדי אחד בשכרה.

13 καὶ ὅτε εἰσῆλθεν πρός με, ὁ ἔριφος ἤρξατο κράζειν· καὶ ἐκάλεσα αὐτὴν καὶ εἶπα Πόθεν τὸ ἐρίφιον τοῦτο; μήποτε κλεψιμαῖόν ἐστιν; ἀπόδος αὐτὸ τοῖς κυρίοις αὐτοῦ· οὐ γὰρ ἐξουσίαν ἔχομεν ἡμεῖς φαγεῖν οὐδὲν κλεψιμαῖον.

והוה שמע גדיא זעיק בביתא ושאל יתה מנן ליך גדיא הדין דילמא גניב הוא אהדר יתיה למריה דלא כשר לנא למיכל מן גניבתא.

ואשמע קול הגדי צועק ואומר לה מאין בא הגדי הזה השמרי בנפשך שלא יהיה גנוב.

14 καὶ λέγει μοι αὐτή Δόσει δέδοταί μοι ἐπὶ τῷ μισθῷ. καὶ οὐκ ἐπίστευον αὐτῇ καὶ ἔλεγον ἀποδοῦναι τοῖς κυρίοις καὶ προσηρυθρίων χάριν τούτου πρὸς αὐτήν· εἶτα ἀποκριθεῖσα λέγει μοι Καὶ ποῦ εἰσιν αἱ ἐλεημοσύναι σου; ποῦ εἰσιν αἱ δικαιοσύναι σου; ἰδὲ ταῦτα μετὰ σοῦ γνωστά ἐστιν.

עמת יתיה ליתוי מן גניבתא ברם באגר עובד ידאי קבילתיה. ולא האמין טובי למילתא ונצא עמיה על גדיא. ענת חנה אנתתיה ואמרת ליה אן טובך וזכוותך וקלנך אתגלי לכולא:

ותאמר אלי לא כן הדבר כי נתון אלי על שכרי. ולא האמנתי לה וצעקתי עליה לאמר לכי ושלמי אותו לבעליו. והיינו מתקתטטים יחד על עסק הגדי. ותען חנה ותאמר אלי איה חסדיך וצדקותיך שלא יועילו לך בעת צרתך וחרפתך מודעת לבריות:  

3: ג

1 καὶ περίλυπος γενόμενος τῇ ψυχῇ καὶ στενάξας ἔκλαυσα καὶ ἠρξάμην προσεύχεσθαι μετὰ στεναγμῶν

כד שמע טובי אתאלץ סגי ובכא ושרא לצלאה בערת נפשיה וגדין אמר

ואני נתעצבתי ונהייתי ונחלתי על שברי והתפללתי לפני יי ואמרתי

2 Δίκαιος εἶ, κύριε, καὶ πάντα τὰ ἔργα σου δίκαια, καὶ πᾶσαι αἱ ὁδοί σου ἐλεημοσύνη καὶ ἀλήθεια· σὺ κρίνεις τὸν αἰῶνα.

זכאי את אלהא רבא וכל עובדך נבורתא וכל אירחתך טיבו וקשוט ואת דיין כל ארעא

צדיק אתה יי וישר משפטך כי כל מעשיך גבורה וכל דרכיך חסד ואמת. ואתה שופט הארץ

3 καὶ νῦν σύ, κύριε, μνήσθητί μου καὶ ἐπίβλεψον καὶ μή με ἐκδικήσῃς ταῖς ἁμαρτίαις μου καὶ ἐν τοῖς ἀγνοήμασίν μου καὶ τῶν πατέρων μου, οἷς ἥμαρτον ἐναντίον σου

לא תנקום מינאי כחובאי וכחובי אבהתאי

ואתה צדיק על כל הבא עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי.

4 καὶ παρήκουσα τῶν ἐντολῶν σου. καὶ ἔδωκας ἡμᾶς εἰς ἁρπαγὴν καὶ αἰχμαλωσίαν καὶ θάνατον καὶ εἰς παραβολὴν καὶ λάλημα καὶ ὀνειδισμὸν ἐν πᾶσιν τοῖς ἔθνεσιν, ἐν οἷς ἡμᾶς διεσκόρπισας.

5 καὶ νῦν πολλαί σου αἱ κρίσεις ὑπάρχουσιν ἀληθιναὶ (ποιῆσαι ἐξ ἐμοῦ למעבד בי) περὶ τῶν ἁμαρτιῶν μου, ὅτι οὐκ ἐποιήσαμεν τὰς ἐντολάς σου καὶ οὐκ ἐπορεύθημεν ἀληθινῶς ἐνώπιόν σου.

6 καὶ νῦν κατὰ τὸ ἀρεστόν σου ποίησον μετ' ἐμοῦ καὶ ἐπίταξον ἀναλαβεῖν τὸ πνεῦμά μου ἐξ ἐμοῦ, ὅπως ἀπολυθῶ ἀπὸ προσώπου τῆς γῆς καὶ γένωμαι (γῆ עפר)· διὸ λυσιτελεῖ μοι ἀποθανεῖν (μᾶλλον ἢ ζῆν, ὅτι ὀνειδισμοὺς ψευδεῖς ἤκουσα, καὶ λύπη πολλὴ μετ' ἐμοῦ. κύριε, ἐπίταξον ὅπως ἀπολυθῶ ἀπὸ [מאש]ר לחיות כי חרפות [שקר שמעתי ועצבת] רבה עמי. אמור להרויח מן) τῆς ἀνάγκης ταύτης, ἀπόλυσόν με εἰς τὸν τόπον (τὸν αἰώνιον καὶ μὴ ἀποστρέψῃς τὸ πρόσωπόν σου, κύριε, ἀπ' ἐμοῦ [עו]ל[מים וא]ל תסתר את פניך ממני)· διὸ λυσιτελεῖ μοι ἀποθανεῖν μᾶλλον (ἢ βλέπειν [ומ]ן למ[חזה]) ἀνάγκην πολλὴν ἐν τῇ ζωῇ μου καὶ μὴ ἀκούειν ὀνειδισμούς.

4 5 6 ואנא ואבהתאי חבנא קדמך ואעדינא מפקודך ויהבתה יתנא לשביא ולבזה לקלנא ולשועי לכל עממיא דאגליתא יתנא ביניהון: וכען אלהא רחמך נפישין ודינך קשוט לא תגמול עמי כחובאי ברם: כחסדך סגיא עביד עמי וקביל נפשי מן ידאי ארום טב לי מותי מחיי במסכנות רבתא ובחיסודא אליו ולא אשמע קלנא עוד:

ועתה יי אב הרחמים אדון הסליחות זכרני נא ופקדני נא במדת רחמיך וחסדיך ואל נא תגמול עלי כחטאתי וכעונותי וכעונות אבותי אשר לא שמרו מצותיך וישליכו את תורתך אחרי גום ותתן אותנו לחרפה ולמשל ולשנינה בכל העמים ולמשול בנו גוים אשר הדחתנו שם ביום חזה ולולי יי צבאות שהותיר לנו שריר כמעט כסדום היינו לעמורה דמינו.

ועתה יי רבים משפטיך ואמת ואל תגמלני כעונותי וכעונות אבותי כי חטאנו לפניך ולא הלכנו בדרכיך. ועתה כטוב וכישר בעיניך עשה נא עמי וקח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי ולא אשמע חרפתי עוד.

7 Ἐν τῇ ἡμέρᾳ ταύτῃ συνέβη Σαρρα τῇ θυγατρὶ Ραγουηλ τοῦ ἐν Ἐκβατάνοις τῆς Μηδίας καὶ αὐτὴν ἀκοῦσαι (ὀνειδισμοὺς ὑπὸ μιᾶς חסדי[ן] מן חדה) τῶν παιδισκῶν τοῦ πατρὸς ἑαυτῆς,

8 διότι ἦν ἐκδεδομένη ἀνδράσιν ἑπτά, καὶ Ασμοδαῖος (τὸ δαιμόνιον τὸ πονηρὸν ἀπέκτεννεν αὐτοὺς [שדא באי]שא קטל [אנון]) πρὶν ἢ γενέσθαι αὐτοὺς μετ' αὐτῆς, καθάπερ ἀποδεδειγμένον ἐστὶν ταῖς γυναιξίν. καὶ εἶπεν αὐτῇ ἡ παιδίσκη Σὺ εἶ ἡ ἀποκτέννουσα τοὺς ἄνδρας σου· ἰδοὺ ἤδη ἀπεκδέδοσαι ἑπτὰ ἀνδράσιν καὶ ἑνὸς αὐτῶν οὐκ ὠνομάσθης.

9 τί ἡμᾶς μαστιγοῖς περὶ τῶν ἀνδρῶν σου, ὅτι ἀπέθανον; βάδιζε μετ' αὐτῶν, καὶ μὴ ἴδοιμεν υἱόν σου μηδὲ θυγατέρα εἰς τὸν αἰῶνα.

7 8 9 וביומא ההוא שרה בת רעואל דהות באגבתניס מדיהתא בארעא דמדי שמעת חיסודא רבתא. מטול דאתיהיבת לשבעה גוברין לאינתו ולא על עלה אינש כאורח כל ארעא ארום אשמדאי מלכא דשידי קטיל יתהון עד לא יעלון עלה כאורח כל ארעא אמרת ליה אמהה אנת היא דקטלת ית גובריא דיליך מטול דאתיהיבת לשבעה גוברין וחד מנחון לא עאל עלך דאנת מלקה יתהון ובדיל גובריא דקטלת לואי דתימות אנת כמה דמיתו אינון ולא נחזי מנך לא ברא ולא ברתא לעלם:

וביום ההוא נקרה לשרה בת רעואל שהיתה באגבתנים במדינת ארץ מדי בעת היו משפחות אביה מחרפים אותה ומלעיגים בה ואומרים לה לא יש ראוי לקרא לך שרה אלא צרה על דבר שנתנה לאשה לשבעה אנשים ולא קרב לה אחד מהם כי אם אשמדי מלך השדים היה הורג איום קודם שקרבו אליה כדרך כל הארץ ותאמר אליה השפחה למה את הורגת את אנשיך ותלקי אותנו על הדבר הרע הזה וטוב יהיה לאבותיך שתמותי תחתם ולא יראו ממך לא בן ולא בת לעולם

10 ἐν τῇ ἡμέρᾳ ἐκείνῃ ἐλυπήθη ἐν τῇ ψυχῇ καὶ ἔκλαυσεν καὶ ἀναβᾶσα εἰς τὸ ὑπερῷον τοῦ πατρὸς αὐτῆς ἠθέλησεν ἀπάγξασθαι. καὶ πάλιν ἐλογίσατο καὶ λέγει Μήποτε (ὀνειδίσωσιν τὸν πατέρα μου יחרפו א[ת אבי]) καὶ ἐροῦσιν αὐτῷ (Μία σοι ὑπῆρχεν θυγάτηρ חיה לכה בת [יחידה]) ἀγαπητὴ καὶ αὐτὴ ἀπήγξατο ἀπὸ τῶν κακῶν· (עלי אין כשר לה[תלות]) καὶ κατάξω τὸ γῆρας τοῦ πατρός μου μετὰ λύπης εἰς ᾅδου· χρησιμώτερόν μοί ἐστιν μὴ ἀπάγξασθαι, ἀλλὰ δεηθῆναι τοῦ κυρίου ὅπως ἀποθάνω καὶ (μηκέτι ὀνειδισμοὺς ἀκούσω ἐν τῇ ζωῇ μου לוא עוד אשמע ולוא ישמע [אבי]).

11 ἐν αὐτῷ τῷ καιρῷ διαπετάσασα τὰς χεῖρας πρὸς (τὴν θυρίδα ἐδεήθη [הח]לון ות[ת]חנן) καὶ εἶπεν Εὐλογητὸς εἶ, θεὲ ἐλεήμων, καὶ εὐλογητὸν τὸ ὄνομά σου εἰς τοὺς αἰῶνας, καὶ εὐλογησάτωσάν σε πάντα τὰ ἔργα σου εἰς τὸν αἰῶνα.

12 καὶ νῦν ἐπὶ σὲ τὸ πρόσωπόν μου καὶ τοὺς ὀφθαλμούς μου ἀνέβλεψα·

13 εἰπὸν ἀπολυθῆναί με ἀπὸ τῆς γῆς καὶ μὴ ἀκούειν με μηκέτι ὀνειδισμούς.

10 11 12 13 והוה כד שמעת שרה מיליא אילין אתאלצת סני ובכת וסליקת לעיליתא דאבוהא וסבת למצלב גרמה ולאחתא שיבתא דאבוהא בדוונא לשאול מטול כן לית לי טב למצלב גרמי ברם טב לי לצלאה קדם אלהא ולא אשמע חיסודא תוף: בעידנא ההיא פריסת ידהא בצלו קדם אלהא וכדין אמרת בריך את יי אלהים רחמנא וחננא ובריך שם קדשך דמפרש בכל עלמיא יברכונך כל עובדי ידך לעלם ולעלמי עלמין: וכען יי קדמך ארימית אפאי ועינאי לוותך: תעיין אימר דאתיב לעפרי ולא אשמע חיסודאי עוד

ויהי כאשר שמעה שרה החרפה הזאת ותתחלחל מאד ותבך ותעל אל עלית אביה ותזעק לפני יי בקול מר ותאמר יי אלהים אתה נתתני לאבי והם זקנים באים בימים ואתה השלחת על אמשי הלוקחים אותי את מלך השדים כי אתה אלהי כל הרוחות וכל השדים ויוצר כל הבריות ובידך כל מיני מזיקין שבעולם ועתה יי הטוב בעיניך שאוריד את שיבת אבי ואמי בינון שאולה ו